איך לדעת באמת, איך עבר על הילד היום?

במשך היום אנחנו מדברים עם הרבה אנשים. יש לנו הרגל אחרי ה-שלום, לשאול – מה עניינים? מה שלומך? או מה נישמע? ברוב המקרים אנחנו שואלים ולא באמת מחכים לקבל תשובה. רוב האנשים שאנחנו שואלים, לא באמת מעניין אותנו מה שלומם. אם משהו מהאנשים יספר לנו על החתונה של הבת שלו, אנחנו נגלגל עיניים ונתהה, מה עובר עליו? למה הוא חושב שזה מעניין אותי… (אפילו שהרגע שאלנו אותו מה שלומו).

כשאנחנו נפגשים עם הילדים שלנו, גם אותם אנחנו שואלים מה נשמע? איך עבר היום?
את הילדים שלנו אנחנו שואלים כדי לקבל תשובה, אז חשוב לשים לב איך אנחנו שואלים. 

אמא… את חופרת!

אני משתגעת כשאני שואלת את הילד שלי "איך היה היום?", והוא עונה – "בסדר. כייף". מה אני אמורה להבין מה"בסדר" הזה. אני מוכנה לקבל את התשובה הזו אם זה קורה מידי פעם, אבל אם אני כל פעם מסתפקת ב"בסדר", אז אני יודעת שאולי הילד שלי בסדר, אבל אני לא יודעת באמת מה עובר עליו.
הוא מבלה שעות רבות בלעדי ואני לא שותפה לחוויות שלו. מכיוון שאני רוצה להיות מעורבת בחיים שלו, אני שואלת שאלות. לפעמים אני מקבלת תשובות קצרות שנותנות לי להרגיש נודניקית. לפעמים זה גם נאמר במפורש – אימא, עזבי אותי / אל תנג'סי / את חופרת.
לפעמים אין לו סבלנות, לפעמים הוא לא ממש עונה, אבל אני לא רוצה שחוסר הסבלנות שלו ימנע ממני לשמוע באמת מה שלומו. אני אשתדל לא לנג'ס, אבל יהיו ימים שאני אתעקש כי אני רוצה לדעת מה קורה אתו, ואיך אני אדע אם הוא לא יספר לי…

אז כדי לשמוע סיפורים וחוויות יש כמה דברים שאנחנו יכולים לעשות:

להסתפק ב"בסדר "הראשוני.
יכול להיות שזה לא זמן טוב אז אל תנדנדו להם שיענו. שלא מתאים עכשיו להמשיך ולשאול – עם מי שיחקת היום, מה אכלת, ומה למדת, ומה היה היום מיוחד.
אם דעתם מוסחת, או שאתם שואלים מתוך הרגל אבל לא באמת פנויים להקשיב, זה מרגיש מטרד. אז סביר שהם ירצו לסיים את השיחה ויענו בקצרה.

למצוא זמן שאפשר לדבר.
ולהתחיל לספר איך היה לכם היום. אפשר לחשוב על התלבטות שיש לכם ולתכנן להתייעץ איתם. תשאלו ותתייעצו גם אם בהתחלה זה מרגיש מלאכותי. ילדים (וגם מבוגרים) מרגישים חשובים כששואלים את דעתם, ואחרי שהם יענו, יש סיכוי שהם ימשיכו ויספרו על עצמם.

ואם גם זה לא עובד כל כך בהתחלה, והם עונים בתשובות קצרות, אל תתייחסו לחוסר שיתוף הפעולה שלהם כמחסום. תבדקו איך אתם מגיבים.
תבדקו שאתם לא בתגובה רגשית שסוגרת אתכם ועוצרת את התגלגלות השיחה. יש רגשות ומחשבות שעלולות להסיט מהמטרה ולוותר על ניסיונות השיחה. אני מצאתי מגוון תגובות שכאלו, אז אם אני נמנעת מלפתח שיחה, אני בודקת
אולי נעלבתי מחוסר הסבלנות שלו ויש לי מחנק בגרון ש"משכנע" אותי להפסיק לדבר.
אולי אני כועסת, כי ככה לא מדברים לאימא.
אולי אני מתחשבנת ומחליטה שגם אני לא מספרת.
אולי אני מרגישה דחויה, שאין עניין שאני אתקרב.
אולי נאלמתי, ואין לי על מה לדבר.
אולי אני מתוסכלת מזה שהוא לא עונה.
ואולי אני פשוט עייפה וגם לי לא בא לדבר.

ואז אני מזכירה לעצמי להקשיב להורה שאני, שאני רוצה לפטפט עם הבן שלי ולשמוע ממנו – איך היה היום שלו. שאין טעם להיעלב ואין סיבה לכעוס, אלא לחייך אליו, ולהמשיך לאהוב.

ומחר, כשניפגש, אני אשאל אותו שוב, "איך היה היום שלך?"

 

מומלץ לקרוא גם – מה הילדים חושבים על השאלה "איך עבר עליך היום?"

ולהכנס לאתר הורימוס לאימון בשיחה.

שתפו...

Comments

  1. ענת סוסן says:

    הי הדס.קראתי והחכמתי.אני רוצה להוסיף שלהבנתי למראה הפנים של אדם המוכר לך כאשר הוא עונה לתשובה הבנאלית "מה נשמע"" אם מסתכלים היטב נותן את רוב התשובה

  2. הדס עין דור says:

    הי ענת, כל העניין הוא אכן להסתכל היטב

Speak Your Mind

*