הורות מודעת

איך לפתור קונפליקטים עם הילדים? 

אני נפגשת הרבה עם הורים, שומעת על קשיים, לכאורה קטנים, שמשבשים את החיים.

למשל, אימא שמתלוננת על האטיות של הבן שלה בבוקר. אומרת שמבינה אותו כי גם היא אוהבת לחלום, אבל בבוקר היא צריכה להתארגן לעבודה ולארגן את שלושת הילדים, אז אין זמן לחלום. הבוקר מתנהל באווירה של לחץ ותמיד יוצאים מהבית בכעס ובצעקות. אם היא תבין שכשהיא צועקת על הבן החולמני שלה הוא נלחץ וזה גורם לו להיות עוד יותר איטי, אולי היא תצליח להיות סבלנית יותר ותמצא דרכים יצירתיות לגרום לו להתארגן בזריזות.

מי צריך לשנות הרגלים?

כהורים, יש לנו השפעה רבה על הילדים ולא תמיד אנחנו ערים להתנהגות שלנו כלפי הילדים. במקום בו נוצר קונפליקט אנחנו צריכים לעצור ולשאול את עצמינו כיצד אנחנו נוהגים.

הילד לא מצליח להירדם ומתעקש שתשבי לידו ואת רוצה כבר סוף סוף להתפנות לעיסוקים שלך. אבל הוא מנדנד אז את יושבת לידו חסרת סבלנות, כל יום שעה. כדאי שתביני שהוא לא צועק כי בא לו להציק. הוא צועק ממצוקה. תלמדי אותו להירדם. הוא יישן שינה רגועה ולך יהיה פנאי בשעות הערב.

"בהכול אנחנו אשמים"

זה לא קשור לאשמה אלא לתוצאה. לעתים שינוי בגישה של ההורים, מביא לשינוי מהותי בהתנהגות של ההורים ושל הילדים, וכתוצאה מזה לשינוי מבורך בהתנהלות היומיומית. כמו בהרבה דברים בחיים גם כאן יצירתיות היא שם המשחק: למצוא את הדרך המתאימה ללבו של הילד, בטבעיות ובאהבה.

אפשר ללמד ילד להירדם במגוון דרכים. יכול להיות שבתחושה שלך כבר ניסית הכול. אבל זה שעוד לא מצאת את הדרך לא אומר שהיא לא קיימת, אלא רק שטרם מצאת אותה. נדודי שינה זה מטרד. לדעת להירדם לבד זהו כלי חשוב לחיים.

תקשורת לא מילולית בינינו לבין הילדים

ילדים הם רגישים ומרגישים מסרים שעוברים ללא מילים. אנחנו לא תמיד מודעים למסרים שמשפיעים על הילדים.

הילד מפחד. בעינייך סיבת הפחד היא שטות אבל את רואה את המצוקה שלו, ורוצה לעזור לו להירגע. את מתאפקת, חונקת את חוסר הסבלנות שלך ומסבירה שוב ושוב שאין סיבה לפחד. למרות הכוונות הטובות שלך, לוקח לו הרבה זמן להירגע.

איך לזהות מה המסר שאנחנו מעבירים לילדים?

אפשר להסתכל על ההתנהגות שלנו כעל רצף של תגובות, ולכל תגובה ביטוי פיזי בגוף. חוסר סבלנות, דאגה, מתח, התרגשות, אהבה – לכולם תחושה פיזית.
בכל סיטואציה יש לנו מגוון תגובות, שבאות לידי ביטוי במילים שאנו אומרים, בטון דיבור, בנשימה, ביציבה, במה שאנו מרגישים וחושבים. בהגברת המודעות לגוף אנחנו יכולים לזהות מה אנחנו משדרים ואיך הילדים מגיבים לנו.

באיזשהו שלב את מזהה את חוסר הסבלנות – הבטן מכווצת, את בקושי נושמת, טון הדיבור קצר. הוא קולט את חוסר הסבלנות, למרות שאת מנסה להסתיר אותה, וזה מזין את הפחד שלו.

וכשברור עם מה מתמודדים אפשר לבחור איך להגיב כדי להגיע לתוצאה הרצויה.

כשתהיי מודעת לכך שחוסר הסבלנות מזין את הפחד תביני שזו לא הדרך הנכונה, ועדיף להרפות את הבטן ולנשום ולהיות סבלנית. המטרה שלך היא ללמד אותו להירגע. אחרי מספר פעמים שתיגשי אליו רגועה, ברגישות לפחד שלו, תעזרי לו להירגע והוא ילמד להירגע לבד.

חשוב לזכור ש

בלהיות הורים, יש עשייה ותוצאה.

ללמוד איך לנהוג נכון, במצבים שונים ביומיום, זהו תהליך של ניסוי ותהיה וטעיה.

עדיף לא להתעכב על אשמה וטעויות אלא לחפש את הפתרון שנכון לי.

את הדרך שמתאימה לי להיות הורה.

 

 

שתפו...

Speak Your Mind

*